אתם מפעילים את תמונת החתונה של סבא וסבתא שלכם דרך אפליקציית שחזור והתוצאה מדהימה: הקמט נעלם, הפנים חדות, הצבע הדהוי הפך לצבע. התגובה הראשונה היא תמיד זהה. השנייה, כשמישהו במשפחה מסתכל על זה, היא בדרך כלל: "האף שלו לא היה ככה קודם".
הבעיה כאן היא הפער בין מה שמרשים למה שנאמן, והוא נובע מאופן פעולת הטכנולוגיה.
התאוששות אינה זהה לבנייה מחדש
ישנן שתי פעולות שונות מאוד המתרחשות תחת אותו כפתור.
לְהַחלִים מדובר בעבודה עם מידע שכבר קיים. התאמת הניגודיות של תמונה דהויה, תיקון הגוון הצהבהב של נייר ישן, הסרת האבק שנסרק יחד איתה. הנתונים קיימים בקובץ - התוכנה פשוט מארגנת אותם טוב יותר. כאן, התוצאה נאמנה.
לִבנוֹת מִחָדָשׁ זה משהו אחר לגמרי. כאשר תמונה מטושטשת או שחסר בה חלק, המידע כבר לא קיים בשום מקום. מה שהדוגמן עושה זה להסתכל על מיליוני תמונות שכבר ראה ולמלא את החסר במה שהוא צריך. בְּדֶרֶך כְּלַל להיות שם. זה לא זיכרון של סבא שלך. זה סטטיסטיקה על פנים באופן כללי.
מכאן המשפט שמסכם את הכל: התוצאה סבירה, לא נכונה.. וככל שהמקור גרוע יותר, כך התוכנית מאלתרת יותר - כי נשאר פחות מה להציל.
היכן זה מופיע בתדירות הגבוהה ביותר?
חלק מהפרטים חושפים לעתים קרובות את השחזור:
- עיניים ושיניים. אלו התחומים שהמודל "מתקן" הכי הרבה, ואלו שמשנים הכי הרבה את זהותו של אדם.
- מרקם העור. זה בדרך כלל יוצא חלק מדי, נראה כמו דיוקן מודרני בתמונה מלפני שישים שנה.
- נכתב ברקע. שלט, כרזה, אותיות - המודל ממלא צורות שנראות כמו אותיות אך אינן יוצרות מילים.
- ידיים ואצבעות. הם נשארים נקודת התורפה הקלאסית.
- צֶבַע. הצבעוניות היא תמיד ניחוש מושכל. השמלה יכלה להיות בצבע שונה, ואין שום סיכוי שהתוכנית תוכל לדעת.
אם לתמונה יש ערך דוקומנטרי - להוכיח איך מישהו נראה, לזהות אדם, לשמש כתיעוד - לנקודות אלו יש חשיבות רבה. אם מדובר רק בתלייה על הקיר ולעורר רגש במשפחה, הן פחות חשובות.
הצעד המכריע: דיגיטציה.
כאן כמעט כולם מאבדים איכות עוד לפני שהם מתחילים, ושום אפליקציה לא יכולה להתאושש מזה לאחר מכן.
צילום תמונה עם טלפון סלולרי עובד, כל עוד נמנעים מהטעויות הקלאסיות:
- אור מפוזר, לעולם לא מהבהב. הפלאש יוצר סנוור במרכז שמסתיר לחלוטין את המידע. מיקום הפלאש הטוב ביותר הוא ליד חלון, ביום בהיר ללא אור שמש ישיר.
- טלפון סלולרי במקביל לתמונה. צילום מהצד מעוות את הגיאומטריה, והתוכנית "תתקן" את הפנים בהתבסס על העיוות שיצרתם.
- בלי צילו מעל הראש. זה נראה מובן מאליו, וזו הטעות הנפוצה ביותר.
- תמונה שטוחה. אם הוא מכורבל, השאירו אותו תחת משקל לכמה ימים לפני כן
אם התמונה נמצאת מאחורי זכוכית או פלסטיק, הסירו אותה. ההשתקפות נכנסת לתמונה והופכת לחלק ממה שהתוכנית מנסה לפרש.
לאלו שיש להם גישה לסורק סטנדרטי יש יתרון אמיתי: האור אחיד והגיאומטריה מושלמת. זה משתלם לתמונות שבאמת חשובות.
הסדר הנכון לערבב
ניסיון לעשות הכל בבת אחת בדרך כלל מניב תוצאות גרועות יותר מאשר לעשות זאת בשלבים.
- גזור ויישר קודם כל, תנו לתוכנית לעבוד רק על מה שחשוב.
- תקן את האור — דומיננטיות של ניגודיות וצבע. תמונות "פגומות" רבות פשוט מצהיבות.
- רק אז השתמש במשקם האוטומטי. כשהמקורי כבר מותאם, הוא פחות צריך להמציא את הגלגל מחדש.
- צבעו אחרון., אם רלוונטי, ותמיד לשמור את הגרסה בשחור-לבן.
והכלל החשוב מכל: לעולם אל תחליף את הקובץ המקורי.. שמור את הסריקה הגולמית בתיקייה נפרדת. זה השלילי של הסיפור - אפשר לבצע את העיבוד מחדש בעוד חמש שנים עם כלים טובים יותר, אבל אי אפשר לשחזר את מה שנמחק.
לפני שמעלים את תמונת המשפחה
רוב השירותים הללו מעבדים את התמונה בשרת שלהם, לא במכשיר שלך. במילים אחרות, התמונה צולמה מהטלפון שלך.
כדאי לפתוח את מדיניות הפרטיות ולחפש שני דברים: כמה זמן הקובץ מאוחסן והאם ניתן להשתמש בו לאימון המודלים של החברה. התשובות משתנות במידה ניכרת, ושירותים חינמיים נוטים להיות מתירניים יותר משירותים בתשלום - וזה הגיוני, כי משהו צריך לשלם את החשבון.
עבור תמונות מסמכים, תמונות של ילדים או כל סיטואציה רגישה, כלי שמעבד תמונות בתוך המכשיר עצמו הוא הבחירה האמינה ביותר, גם אם הוא מספק תוצאות מעט פחות טובות.
כאשר ריטוש הופך תמונה לתמונה אחרת לגמרי.
יש נקודה שבה שיקום מפסיק להיות שיקום. אם התוצאה משנה את צורת הפנים, את ההבעה או את צבע העיניים, אין לך יותר תמונה של סבא וסבתא שלך - יש לך איור בהשראתם.
אין שום דבר רע ברצון הזה, כל עוד זה נעשה במודע. חשוב להיזהר כששולחים את זה למשפחה: ראוי לציין שזה עבר עיבוד אוטומטי. זה מונע ממישהו בעוד עשרים שנה לטעות ולחשוב שהפנים המשוחזרות הן תיעוד של איך האדם נראה.
תַקצִיר
אפליקציות אלו טובות מאוד בתיקון מה שהזמן עשה לנייר - כתמים, קמטים, דהייה - ורק באופן משכנע בשחזור של מה שכבר אבד. סרקו בזהירות, עבדו בשלבים, שמרו על המקור ללא מגע, והתייחסו לפנים המשוחזרות כפי שהן: קירוב טוב.